הדפסה דוא

'מכון מורשת אשכנז', המוסד המוביל בשימור ערכי הרוח של יהדות גרמניה, משלב מחקר אינטנסיבי ופעילות קהילתית. הישגי המחקר שלו נועדו להענקת מידע רחב ומגוון על ערכי הרוח של יהדות גרמניה והמסורות העשירות שלה, ולפיתוח מודעות על חשיבותם.

רקע ושורשים

מאז גלו אבותינו מארץ הקודש בחורבן בית שני, לא פסקה מהם תורה. באו לאיטליה של טיטוס,ותורה עמהם; נדדו משם צפונה לאשכנז, ותורה עמהם.

מורשת יהודי אשכנז נמשכת ברציפות זה כאלפיים שנה. בכל דור שמרו עליה חכמי התורה, טיפחוה והאדירוה.

אוצרות הרוח של יהדות אשכנז רחבים מני ים. רבנו יצחק 'אור זרוע' קרא בהתפעלות: "הלא ידעת כמה גאוני גאונים וקדושי עליון, רבותינו שבמגנצא ושבוורמשא ושבשפירא, הלא משם יצאת תורה לכל ישראל!" (אור זרוע, ח"א סד' תשנ"ב).

בדומה לו אמר רבנו הרא"ש אחר שנאלץ לעזוב את אשכנז ולהתיישב בספרד: "אני מחזיק את המסורת שלנו וקבלת אבותינו ז"ל חכמי אשכנז, שהיתה התורה ירושה להם מאבותיהם מימות החורבן." (שו"ת הרא"ש, כלל כ' סי' כ').

רבותינו האחרונים דחו מנהגי ארצות אירופה אחרות והמשיכו לדבוק במסורת בני אשכנז, בנימוק שהם "בריאים כמריאים משיבושי וקלקולי המנהגים." (חות יאיר, בס' מקור חיים סי' ס"ו סע' ט').

בעל 'קרבן נתנאל' חזר על דעת קודמיו כי "מנהגי אשכנז מיוסדים על אדני פז ומשובחים יותר ממנהגי פולין", והבהיר שעוד בימיו קיימים מנהגים אלה, כי "הגאונים שהרביצו תורה בישראל, כגון מהרי"ל ומהרי"ו, הם קבעו לדורות כל חומרות ומנהגים, אשר אנן בני אשכנזים נגררים אחריהם." (שו"ת תורת נתנאל, סי' ה').

דעה זו השמיע גם רבי יהונתן אייבשיץ, בהוסיפו כי "התורה היה מסור לחכמי אשכנז ... ומה נדע אשר לא ידעו הם?" (כרתי ופלתי, סי' ל"ה). "דעו!", צירף ה'חתם סופר' את קולו, "כי כל המנהגים הללו שבאשכנז נוסדו על פי רבותינו בעלי התוספות, רש"י ותלמידיו, תושבי ארץ ההיא." (שו"ת חת"ס, אה"ע ח"א, סי' צ"ח).

אשכנז היתה מרכז תורה כביר מאז ימות רבותינו הראשונים. לא נוכל לתאר לעצמנו את דברי ימי ישראל ללא דמויות ההוד של גדולי אשכנז: רבנו גרשום מאור הגולה, רש"י, ראב"ן, ראבי"ה, ר"י החסיד, הרוקח, מהר"ם מרוטנבורג, רא"ש, מרדכי, ה'אגודה', מהרי"ל, מהר"י ווייל, מהר"ם מינץ, מהר"ם שיף, בעל 'חות יאיר', מהרשש"ך, בעל 'קרבן נתנאל', מהר"ם בארבי, רבי נתן אדלר, 'חתם סופר', בעל שם ממיכלשטאט, בעל 'ערוך לנר', רבי יצחק דוב באמברגר, רבי שמשון רפאל הירש, רבי עזריאל הילדסהיימר, ועוד אלפי חכמים וגאוני תורה מפורסמים ונעלמים.

קהילות אשכנז היו מעין של חיי רוח שנבעו מהם בעוז ובתעצומות במשך דורות רבים. ערים ואמהות בישראל קמו ונצבו, קהילות קודש אשר בחייהם מילאו את העולם בתורה וטהרה, מצוות ומסורה, ובבוא יומם חרפו נפשם בנאמנות למות על קידוש השם. שם נצחי עומד לקהילות אלה, כגון שפירא, וורמיישא, מגנצא (ג' קהילות שו"ם), ועוד עשרות ערים ואלפי ישובים גדולים וקטנים אשר שמרו על גחלת ישראל שלא תכבה.

זעזועים ראשונים

שלשה גורמים חברו בדורות האחרונים ואיימו על המשך קיומה של יהדות אשכנז ומסורתה העתיקה:

א. המאזן הדמוגראפי המספרי הנמוך של יהודי אשכנז.
ב. חשיפה חסרת תקדים לתרבות המערבית המפתה.
ג. נחשולי הרפורמה והטמיעה במערב אירופה.
ד. השואה וחורבן יהדות גרמניה.

מאז גזירות תתנ"ו, לא שקטה גרמניה מרדיפת היהודים, רציחתם, גירושם ונישולם. זרם בלתי פוסק של יהודים קלח מגרמניה לעבר מזרח אירופה במשך מאות רבות בשנים. יהודי אשכנז הביאו עמם מטענים גדולים של תורה ומסורה. אמנם לא כל מה שהיה מקובל בארץ מוצאם נשמר בידם, היות ובמקומותיהם החדשים התמזגו ביהודים בעלי רקע שונה שהגיעו מארצות אחרות. עם זאת אותה מסורת שהתפתחה בארצות מזרח אירופה, שאבה את רוב כחה, תורתה ושפתה (לשון אשכנז, יידיש), מן המולדת הישנה באשכנז – ועל כן נקראו גם הם עד ימינו אלה בשם 'אשכנז-ים'.

יציאת היהודים מגרמניה דילדלה לאורך הדורות את קהילות ישראל שנותרו בה. על סף השואה חיו בה כחמש מאות אלף יהודים, בו בזמן שבפולין לבד, בלא שאר ארצות מזרח אירופה, מנו היהודים שלושה וחצי מליון נפש. אבל מספרם הקטן יחסית של יהודי גרמניה לא מנע מהם לטפח קהילות מפוארות, בהן התקיימו ישיבות מרכזיות. ישיבות אלו היוו אבן שואבת ללומדי תורה מכל רחבי אירופה, והתנוססו לתפארת עד לימי התגברות ההשכלה במערב אירופה.

בעת החדשה של התרבות המערבית המודרנית, גרמניה וצרפת הפכו למוקדי ההשכלה העולמית. בארצות אלה התרבו פילוסופים, מלחינים, משוררים, ואנשי מדע, ועמם פרחו האוניברסיטאות. יהדות אירופה המערבית, ובעיקר קהילות אשכנז, נחשפו ראשונים לתרבות המפתה והמרשימה.

שיווי הזכויות ליהודים במערב אירופה והמפגש הפתאומי עם העולם ה'נאור' של הגויים הביאו מכה קשה ליהודי המערב, ורבים מהם הגיבו בצעדי התבוללות מוחלטים או מדורגים, כגון תנועת הרפורמה. סכנה רוחנית זו בתחילה כמעט ולא היתה מורגשת בארצות מושבם של יהודי מזרח אירופה. הרי הם ישבו בין גויים שתרבותם היתה ירודה ונחשלת, והפיתוי להתבולל בהם לא היה מצודד. ההשכלה והתנועות הסוציאליסטיות בתור פיתוי מאיים ומסוכן הגיעו להם רק בשלב מאוחר יותר.

גדולי אשכנז, בראשם ה'חתם סופר' ולאחריו רבי שמשון רפאל הירש, השיבו לרפורמה וההתבוללות במלחמה גלויה, איש איש על פי דרכו וסגנונו, והצילו בחירוף נפש את שארית הפליטה של יהדות מרכז ומערב אירופה. כעבור שנים רבות, כאשר גדולי רוסיה ופולין נאבקו על נפש הנוער מול תנועות ההשכלה והסוציאליזם, נעזרו הם ברבני גרמניה המנוסים, בספריהם, בכושר אירגונם ובאנשי החינוך שלהם.

השמש שוקעת

המערכה המתישה ברפורמה ובטמיעה חיזקה וליכדה את הקהילות החרדיות באשכנז וסביבתה, אבל בד בבד עם זה ירד מספרן של הישיבות בצורה דראסטית. במשך דור או שנים, היו ישיבות אשכנז כמעט בלתי מורגשות, ומאות מטובי הנוער בגרמניה גלו למקומות התורה בליטא והונגריה. על סף השואה החלו להתחזק הישיבות הקדושות באשכנז גופא, אך שוב הן נקטעו באיבן, עקב האסון שהמיטו הנאצים על יהדות אירופה.

גם בעתות המשבר של הדורות האחרונים להטו יהודי אשכנז בגעגועים לחיי תורה ומצוות. הרי אלה היו יורשי חסידי אשכנז מאז ומקדם, ואצלם דקדוק המצוות נעשה לטבע שני. גיבורי הרוח שנשארו נאמנים לדרך התורה מימי קדם, שמרו על מורשת אבותיהם בהתלהבות ובשמחה של מצוה. אחד מגדולי המוסר בדורנו, רבי שלמה וולבה זצ"ל, תיאר יהדות זו בערוב ימיה ממה שראו עיניו:

יהדות גרמניה ידועה בציבור פחות מכל שאר שבטי ישראל. האסוציאציה המתבקשת כאשר מדברים על יהדות אשכנז היא: "תורה עם דרך ארץ"! כלומר: רבנים בעלי תואר אקדמאי, רופאים שומרי מצוות וכו'. כמובן, איננו מכחישים כי שיטה זו, וכל התופעות הכרוכות בה, שייכת לנופה של יהדות אשכנז מתקופת רבי שמשון רפאל הירש זצללה"ה, עד למלחמת העולם השניה. אך מי שחושב כי שיטה זו היא תמציתה של יהדות אשכנז – אינו אלא טועה!

מי יכול לספר כמה אמונה תמימה היתה מצויה בין יהודי אשכנז; כמה דקדוק במצוות תוך מסירות נפש; כמה תמימות באמונה פשוטה דוקא! מי יכול לספר על הקהילות הנהדרות והמסודרות להפליא שיהדות אשכנז התברכה בהן, וזאת בלי שום שייכות ל'תורה עם דרך ארץ'! הן אמת, ההתבוללות והרפורמה עשו שמות בין יהודי אשכנז, אשר לפני מאתיים שנה עוד היתה מדינה מלאה גדולי תורה, אבל הקהילות והיחידים שהחזיקו מעמד בפני זרם המים הזידונים יצאו מחושלים ומחוזקים מהמאבק הגורלי. מעז יצא מתוק: אמונה חזקה, דקדוק והידור במצוות, חינוך למופת, וכאמור: בנין קהילות לתפארת – בכל אלה הצטיינה יהדות אשכנז הנאמנה עד חורבנה (מהלברשטט עד פתח תקוה, ירושלים תשמ"ז, עמ' 8-7).

הבנין המפואר הזה קרס בשואה הנוראה של הצורר הנאצי ימ"ש. רבבות אלפי ישראל נרצחו, ושני שלישים מיהודי אשכנז שהצליחו להימלט מהמרצחים התפזרו ברחבי העולם. אמנם קמו קהילות בודדות של יהודי אשכנז, בראשן קהילתו החשובה של רבי יוסף ברויאר זצ"ל בניו יורק. אלו שהשתדלו לשמר את מסורת אבותיהם, אבל דור הבנים ברוב המקומות התנתק מדרכי אבות, כי לא הכיר את עומקה ורוחבה של מורשת אשכנז בת האלפיים שנה.

אוד מוצל מאש

מורשת אשכנז, שגדולי ישראל טיפחוה ושמרו עליה כעל בבת עינם, עשויה היתה, חלילה, להשתכח מישראל אם לא היתה נעשית פעולה של ממש לעצור את החדלון.

תורת ישיבות אשכנז, חיבורים תורניים בדפוס ובכתבי יד, מנהגי אשכנז, כתבי תורה והגות שנתחברו בגרמנית, וראויים לתרגום, נגוני תפילה קדומים, דברי ימי חכמי אשכנז ורבניה – כל אלה ועוד אחרים זקוקים לתנופת מחקר, לחשיפה, לעריכה; ויותר מכל, להנחלה. הדורות הבאים ראוים לרשת את מטענם הגדול של דורות העבר.

'מכון מורשת אשכנז' הוקם למטרה זו, ולזו בלבד. מייסדיו, עסקו מזה עשרות שנים בכמה מפעלים מקיפים של הצלת, תיעוד, והנחלת מורשת אשכנז.